כאשר חבר הזמין אותי למסיבת אביזרי מין, חשבתי לעצמי, “ובכן, אביזרי מין אינם באמת התחום שלי, אך יין חינם, אוכל טעים וצחוקים זולים—זה בטוח שווה לבוא.” ולכן החלטתי להשתתף. הייתה זו אחת מהאפשרויות שבהן צחקתי יותר מכל זיכרון אחר בחיי. הצטרפו אליי לסיכום שנון ומשעשע של הערב עם אביזרי מין.
המפליגים לקהל
למרות שהכרתי את קיומן של מסיבות ביתיות לציוד מין, הנחתי שרובן יגיעו נשים אמיצות בלבד שמעריכות יותר את השתייה החינם והאוכל מאשר את הגאווה שלהן (כמוני). טעייתי הייתה גדולה מאוד. נשים משפע של מעגלי חברתיות שלי התאספו בבית יוקרתי, במטרה לטעום ולחוות את הקולקציה של המארחת. הנשים היו נשואות, רווקות, מקצועניות, גבוהות או נמוכות, רזות או מלאות, אופנתיות או פשוטות, ואת כולן איחד הרצון העז לראות את האביזרים המיוחדים שהביאה המארחת.
ומה ניתן לומר על המארחת שלנו? היא הייתה במראה שמזכיר את אמא שמוכרת עוגיות שוקולד בעמותת ה־PTA פעם בחודש. היא הייתה נמוכה במוטב, שופעת מעט, ושערה היה בסגנון “פרקלין”, עם תלתלים והכזבת קאט ישרות — אין כוונה להפוך אותה ל”חתולת מין”. מין הסתם, לא חשבתי שאהיה מולה אישה שמבינה במיטה. היא לא הייתה האישה שאוניברסלית תחשוב עליה כזאת שיודעת להפעיל מרפסת באומנות. לכן, המראה הראשוני שלי נשבר לחלוטין. נפגשתי עם סוג של מציאות חדשה לחלוטין.
החביבים על הקהל
בהמשך, התברר לי שהנוכחות כוללת נשים מכל הגוונים והסוגים—נשואות, רווקות, מקצועניות, גבוהות, נמוכות, רזות, מלאות, אופנתיות, ואף טומבויס. כ־30 נשים נלהבות נלהבות לשימוש באוסף של המארחת, במהלך הערב כולן היו מלאות באנרגיה וסקרנות. רבות מהן, כפי שהתברר, היו נשואות, אך רובן נראו כמחבקות תשוקה חדשה ואכזב קלילה שהפכה אותה לבלתי נשלטת.
סטראוטיפים שמתנפצים
על פי רוב החשיבה, הנחתי שהנשים שהגיעו הן רווקות שחמות ליחסי מין, במיוחד כשנזכרתי בהשערה שהן מעדיפות את ההנאה המיידית על פני הקשר יציב. אך למראה יופי זה, נדהמתי לגלות שרבות מהן היו נשואות. נשאלת השאלה: מדוע כל אחת מהן מצאה את עצמה מחבקת את האביזרים המשוכללים ככה, כאילו אין לה שום מה לדאוג בעבודה או בזוגיות? התובנה שרדפה אותי הייתה שכולן מלאות באמונה שחוויית המין שלהן עומדת להשתדרג משמעותית, ושהן מנסות לחדש את התשוקה וההתרגשות בחיי הזוגיות שלהן דווקא באמצעים הטכנולוגיים.
ברקים, רעשים ומנגינות
עבורי, אביזרי המין היו תופעה שונה לחלוטין מכל מה שהכרתי קודם. מראה האביזרים היה מגוון ומרהיב—הם באו בכל הצורות, הגדלים והצבעים שיכולים לדמיין—חלקם היו ייחודיים ומרתקים, נראו כאמנות שניתן למצוא בפסטיבל או בתערוכה. חלק מהם היו מרהיבים, המאירי צבעים משתנים, והיו גם כאלה שנראו כמו יצירות שהן תוצר של חידוש טכנולוגי משוכלל וחדשני במיוחד. חשבתי שהייתי רוצה לקשט את עץ חג המולד שלי עם חלק מהם, לו רק זה לא היה מחריד מדי כאשר סבתא תגיע לביקור.
המושלמת של הערב הייתה דמות שפרשה סביב מעגל קטן מכשיר רัיבר אדום קטן, באורך שמונה אינטש, שהתלבש בכל צבעי הקשת, וכל זאת מלווה ברעידות מתחלפות ורעידות חזקות יותר. הוא היה מפתיע ומרתק, וכלי זה קרץ לי בשאלה אם הוא “מתפרנס” ממה שהוא עושה ואם הוא גר בסביבה שלנו. אמרתי לעצמי באיזו קלות, כי אם הייתי משקיעה יותר מ־100 דולרים במכשיר כזה, כנראה שלא הייתי יוצאת מהבית לעולם. לא הייתי Dating שוב. כי הרי, בסוף היום, כל המכשיר הזה לא ישאל אותי “מה עלינו לאכול הערב?” או “האם הערב שלי יסתיים עם הפאוור המושכב או התוכנית הטלוויזיה?” אולי, למעשה, יש לי יותר סיבה לשקול את השימוש באביזרים כאלה שוב.
עוד על Miss B. Haved
הזמן שהבנתי שהגיע הזמן להתחיל לצאת שוב, הוכחת העניין באפשרויות ובחידושים בתחום. הבנתי כי לפעמים, הדרכים לגירוי עצמי ולשדרוג חוויית המין כוללות אמצעים לא שגרתיים, והן עשויות לשנות את התפיסות והתחושות שלנו לגבי קיום יחסי מין.
